ערי עולם

כשעיר גדלה מהר מאוד, התשתיות (דיור, מים, ביוב, תחבורה, חינוך) אינן מספיקות להדביק את הקצב. המוני אנשים מגיעים מהכפר בחיפוש אחר עבודה, אך אין מספיק מקומות עבודה ודיור עבור כולם. כתוצאה מכך נוצרות שכונות עוני לא מתוכננות בשולי העיר, והמערכות העירוניות מתקשות לתפקד. זהו עיור יתר: גידול מהיר מדי שהעיר אינה ערוכה אליו.

קצב מהיר מדי הוא הבעיה: התשתיות אינן מספיקות להתרחבות.

ערי עולם הן מקומות מקומיים (עיר אחת), אך הן מחוברות לכלכלה הגלובלית דרך חברות רב-לאומיות, בנקים ושירותים בין-לאומיים. הנוף שלהן אחיד וגלובלי, ובכך הן מבטאות כיצד תהליך עולמי (גלובליזציה) בא לידי ביטוי במקום מסוים. זה הקשר מהמקומי אל הגלובלי וחזרה.

במדינות מפותחות העיור מתון ומתוכנן, עם פרבור, יוממות ופיתוח בר-קיימא. במדינות פחות מפותחות העיור מהיר ולא מתוכנן, נוצר עיור יתר, מערכות עירוניות קורסות וצומחות שכונות עוני. ההבדל הוא בקצב ובתכנון של תהליך העיור.

ערי העולם מושכות אליהן כסף וחברות עשירות (מטות תאגידים, בנקים, שירותים יוקרתיים), ולכן נוצר בהן עושר רב. אך באותה עת הן מושכות גם המוני אנשים שמחפשים עבודה והזדמנות, ולא כולם מצליחים. כך נוצרות לצד השכונות העשירות גם שכונות עוני. דווקא הריכוז העצום של פעילות כלכלית יוצר גם את העושר וגם את הפער שלצידו.

באותו מקום יכולים להתקיים שיא העושר ושיא המצוקה.