סיכום פרק 3: מזג אוויר ואקלים

האטמוספרה היא המסגרת שבה הכול קורה. השמש מספקת את האנרגיה שמחממת את האוויר, מאדה מים ומניעה רוחות ומשקעים. ההבדלים בקרינה לפי קו רוחב יוצרים את אזורי האקלים. לבסוף, האדם פולט גזי חממה שמשבשים את מאזן הקרינה וגורמים להתחממות גלובלית.

זרימת הפרק: אטמוספרה ← אנרגיית השמש ← רוחות ומשקעים ← אזורי אקלים ← השפעת האדם.

אלבדו מתאר כמה אור משטח מחזיר. בגדים בהירים (אלבדו גבוה) מחזירים אור ומתחממים פחות, ולכן נעים יותר בקיץ. כשקרחונים בהירים נמסים, מתגלה משטח כהה (אלבדו נמוך) שבולע יותר אור ומתחמם, וכך מאיץ עוד המסה. אותו עיקרון, שני יישומים שונים מאוד.

אלבדו גבוה = מחזיר ומתקרר. אלבדו נמוך = בולע ומתחמם.

כי האוויר וגזי החממה נעים בין מדינות. גזים שנפלטים במקום אחד משפיעים על האקלים של כל כדור הארץ. לכן מדינה אחת לבדה אינה יכולה לפתור את הבעיה, גם אם תגיע לפליטות אפס. דרושים הסכמים בין-לאומיים ושיתוף פעולה עולמי. זו גם שאלת צדק, כי מי שמזהם פחות עלול לסבול מהשפעות של אחרים.

בעיה חוצת גבולות דורשת פתרון עולמי. ערכי הקיימות והצדק החלוקתי.

זה מתאים לאקלים ים תיכוני (סוב-טרופי): קיץ חם ויבש לחלוטין, חורף מתון וגשום. הנתונים מתאימים לישראל (תל אביב / ירושלים), דרום ספרד, מרוקו או קליפורניה. המאפיינים הייחודיים: גשם רק בחורף + קיץ יבש לחלוטין.

קיץ יבש + חורף גשום = ים תיכוני.