סיכום פרק 2: אי השוויון המרחבי

המקום קובע הזדמנויות כי: בין מדינות יש פערים גדולים בבריאות, בחינוך ובהכנסה (פערים מדברים), שאותם אפשר למדוד במדדי פיתוח כמו HDI. בתוך מדינה, ילד שגדל בגלעין מקבל יותר שירותים והזדמנויות מילד בשוליים. ומבחינה סביבתית, קבוצות חלשות נושאות ביותר זיהום ומפגעים. בכל ארבעת הנושאים, המקום קובע מראש חלק גדול מההזדמנויות.

קישור בין נושאים: שאלה אחת יכולה לגעת בכל הפרק.

אי שוויון מרחבי מתבטא בפערים בין מדינות, שאותם מודדים במדדי פיתוח (כמו HDI). הוא קיים גם בתוך מדינה, בין גלעין לשוליים. צדק סביבתי בוחן את הצד הסביבתי של אי השוויון: מי נהנה מהמשאבים ומי נושא בנטל הזיהום, בין מדינות ובתוכן.

כי מדד אחד מציג רק חלק מהתמונה. מדד כלכלי לבדו עלול להחמיץ פערים בבריאות או בחינוך. שילוב של כמה מדדים, כמו ב-HDI, נותן תמונה מאוזנת והוגנת יותר של אי השוויון בין מדינות ובתוכן.

חשיבה ביקורתית: בחירת המדדים הנכונים משנה את המסקנה.

צדק חלוקתי עוסק בשאלה כיצד מתחלקים בין אנשים ובין מדינות גם התועלות (משאבים, רווחים, שירותים) וגם הנזקים (זיהום, פסולת). הפער הכלכלי מראה שהתועלות מתחלקות באופן לא שווה: העשירים מקבלים יותר. הפער הסביבתי מראה שגם הנזקים מתחלקים לא בשווה: החלשים סובלים מיותר זיהום. לכן צדק חלוקתי מחבר את שני הפערים לתמונה אחת של חלוקה הוגנת או לא הוגנת.

מושג מאחד: צדק חלוקתי נוגע גם לכסף וגם לסביבה.